זו לא הפעם הראשונה בה ענקית התוכן האמריקנית "נטפליקס" יוצרת תכני דוקו הקשורים במדינת ישראל או בעם היהודי, אבל נראה כי הפעם מדובר בסדרה מוצלחת במיוחד. הסדרה עוסקת במשפטו של ג'ון דמאניוק, מי שעמד לדין בשנות השמונים בישראל באשמת פשעים נגד העם היהודי בשואה, תוך שהתביעה טענה כי מדובר בלא אחר מאשר הצורר הנאצי שכונה "איוואן האיום". בסופו של יום, כידוע, דמאניוק זוכה בישראל מחמת הספק.
הסדרה נוצרה על ידי דניאל סיוון ויוסי בלוך בכישרון רב. הם לא עשו הנחות לאף צד במשפט, והביאו אל המסך את הדרמה שהתחוללה לא רק בבית המשפט, אלא גם בציבוריות הישראלית. כל ישראלי באותם ימים עקב באדיקות אחר הפרשה, ונדמה כי לכל אחד הייתה דעה נחרצת. עד היום יש מי שבטוחים כי דמאניוק הוא הוא הארכי-רוצח הנאצי ממחנה ההשמדה טרבלינקה, ולטענתם הצליח להתחמק מגזר דין מוות רק בשל תעלול משפטי לו אחראי עורך דינו יורם שפטל.
כמי שמכיר היטב את פרטי פרשת העמדתו לדין של דמאניוק, ניגשתי לצפייה בסדרה ללא ציפיות מיוחדות. המסקנה שלי לגבי לאחר הצפייה בסדרה בעניין זיכויו של דמאניוק אמנם לא השתנתה, אך היא בהחלט הצליחה לרתק אותי ולגרום לי לראות פרק אחר פרק עד הסוף. לאחר הצפייה בה אוכל לומר בהחלטיות שיוצרי הסדרה הצליחו להביא את הדרמה המטורפת שהתחוללה בישראל בצורה סופר-מקצועית, ועל כך מגיע להם שאפו ענק.
אגב, בסדרה נראה עו"ד שפטל כשהוא ישוב זחוח, מדושן ושבע רצון מעצמו באופן שאצלי לפחות הצליח לעורר אי נוחות. אני מאמין שכדבריו, הוא עדיין מאמין בחפותו של מרשו על ההאשמות שהוטחו כלפיו, ובכל זאת הייתי מצפה ממנו (כמו מכל יהודי או ישראלי) להתייחס לנושא הכאוב בצורה פחות מבדחת, במיוחד לאור העובדה שבשנת 2011 הורשע דמאניוק בגרמניה באשמת סיוע לרצח של כשלושים אלף יהודים במחנה סוביבור.